קוצים / Kotzim
הבחירה לחיות בצפון הארץ היא בחירה לחיות בקצה – בקו הגבול שבין זהות אחת לאחרת, במרחב טעון שבו המציאות המזרח תיכונית המבעבעת משנה את פניה ללא הרף.
גם הבחירה ליצור אמנות בצפון נובעת ממקום של חיים בשוליים. יש בכך ישירות מחוספסת, חוויה אישית בלתי מתנצלת, חשופה ואותנטית.
שאול טשרניחובסקי כתב: "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו," והפך את החיבור בין האדם לטבע למיתוס מכונן בתרבות הישראלית. בגליל העליון, המקום שבו אני חיה ויוצרת, החיבור הזה מורגש בכל היבט של חיי היומיום – כלכלית, ביטחונית, פוליטית ותרבותית. הטבע כאן הוא לא רק סביבה, אלא דמות ראשית בסיפור החיים.
הצפון עבורי הוא מקום שבו הכל קורה בחוץ – האור, מזג האוויר, קווי המתאר של הנוף, וגם קוצים. האווירה הטבעית והכנה של המקום מחלחלת ליצירתי ומשמשת לה תשתית. יש כאן ניגודיות תמידית בין הרוך לאכזריות, בין האסתטיקה של הטבע לבין קשיי הקיום.
הקוצים שאני מציירת משקפים עבורי את מהות המקום הזה: פשטות לצד יופי מחוספס, עמידות בתנאים משתנים, עוצמה לצד דקירות. הם מסמלים את החוויה שלי – הן האישית והן הקולקטיבית – בתוך הנוף הפיזי, החברתי והרגשי שבו אני חיה.
במובן הזה, הטבע הוא דיוקן עצמי. דרך הקוצים, אני מבטאת את המפגש בין הפנימי לחיצוני, בין האדם למקום, בין היופי לקושי.
