top of page

ואז יש ציור.

שהייתי יכולה לעשות אחרת.

אבל נעשה ככה.

בדיוק.

כל עוד אני יודעת.

כי אח"כ אני יודעת

שאני לא אדע מה לעשות.

כי יהיו כל כך הרבה אפשרויות.

ולפעמים אני קמה גם אם אני לא יודעת.

שאי אפשר לחכות בשבילו,

כי אח"כ אי אפשר יהיה.

כי עכשיו אני יודעת בדיוק

מה צריך לעשות.

רק עוד את זה.

לשבת ולקום.

לנוח, לוותר.

ואז להיות מוכרחה לקום

לעשות עוד משהו 

שצריך לעשות עכשיו.

דורון אדוריאן

דורון אדוריאן (נ. 1986), ציירת ותושבת קיבוץ שדה נחמיה שבגליל העליון, חיה ויוצרת כיום בתל אביב. בוגרת תואר ראשון באמנות ממכללת אורנים במסלול אמן־מורה. עבודותיה מתמקדות בזיכרון, שייכות ונוף משתנה, עם דימויי קוצים ונופי ילדות המשקפים חוסן ושבריריות גם יחד. בשנתיים האחרונות עבדה מתוך סטודיו תת־קרקעי במרכז תל אביב, שם ציירה על קנבסים גדולים בהשראת צילומים שהגיעו מחברי כיתת הכוננות בקיבוצה. לצד פעילותה האמנותית, יזמה והקימה עמותות לקידום אמנים צעירים בצפון. הציגה ביריד "צבע טרי" ובתערוכות קבוצתיות, ויצירותיה מצויות באוספים פרטיים ובאוסף שגרירות ארה״ב.

דימויים הם אוניברסליים והחוויה האנושית היא בסופו של דבר רגעים שאנחנו זוכרים. אנו חשים כאב. כמהים לאהבה, ויוצרים אמנות.

profile.jpg
bottom of page