ואז יש ציור.
שהייתי יכולה לעשות אחרת.
אבל נעשה ככה.
בדיוק.
כל עוד אני יודעת.
כי אח"כ אני יודעת
שאני לא אדע מה לעשות.
כי יהיו כל כך הרבה אפשרויות.
ולפעמים אני קמה גם אם אני לא יודעת.
שאי אפשר לחכות בשבילו,
כי אח"כ אי אפשר יהיה.
כי עכשיו אני יודעת בדיוק
מה צריך לעשות.
רק עוד את זה.
לשבת ולקום.
לנוח, לוותר.
ואז להיות מוכרחה לקום
לעשות עוד משהו
שצריך לעשות עכשיו.
דורון אדוריאן
ילידת 1986 קיבוץ נאות מרדכי. בוגרת מכללת אורנים עם תואר באמנות וחינוך. חיה ועובדת בקיבוץ שדה נחמיה, שם אני מחזיקה סטודיו לאמנות בו אני מלמדת ומציירת. הסביבה שלי מלאה בניגודים - פוליטיים, תרבותיים או אסתטיים. בשבילי אמנות היא פעולה של חופש ואינדיבידואליזם, דמיון, מחקר, עולם משלי אך גם הזדמנות לחיבור.
דימויים הם אוניברסליים והחוויה האנושית היא בסופו של דבר רגעים שאנחנו זוכרים. אנו חשים כאב. כמהים לאהבה, ויוצרים אמנות.
