ככל שהמדע מתפתח, ככה גם התפיסה שלנו את האמנות. המצאת המצלמה והבנת תהליכים פנימיים כמו תפיסה, זיכרון ושפה מחייבים מערכת ערכים הולכת ומשתנה בעולם האמנות בכלל וציור בפרט. כמה החוויה שלנו לגבי ציור עכשווי מבוססת על ידע קודם? ואיך הוא משפיע על הדרך שבה אנחנו רגילים ומסוגלים לראות ציור?
אין "עין תמימה". העין אינה מצלמה שקולטת את המציאות כפי שהיא פיקסל אחרי פיקסל. התברר שהמוח לוקח את תמונת המציאות, מפרק אותה למרכיבים כמו נקודות, קווים, צבעים, וכו' ואז בונה אותם מחדש בהקשרים חדשים, לפי המטען הקודם שיש לנו, האצור בזיכרון.
העין והמוח הם מכונת יצירה, שמעבדת את המציאות ואת האמנות ומפרשת אותן. הפרשנות מושפעת גם מהמטען הפנימי שכל אדם מביא- התפיסות, הזיכרונות והאסוציאציות האישיים ולכן אנשים שונים מושפעים מיצירות אמנות וחווים זיכרון משותף באופן שונה.
פסיכולוגיית הגֶּשְׁטַלְט היא תיאוריה בפסיכולוגיה העוסקת בנטייה האנושית לזהות תבניות ולהשלים באמצעותן "חורים" במציאות. אנחנו מכירים היטב את האשליות האלה, למשל התמונה שאפשר לראות בה פעם אגרטל לבן על רקע שחור ופעם צלליות של שני אנשים על רקע לבן. בשני המקרים, המידע שהעין קולטת הוא אותו מידע: הקווים אותם קווים, הצבעים אותם צבעים. התמונה אינה משתנה, ובכל זאת בכל פעם המוח חווה אותה אחרת: פעם כאגרטל ופעם כאנשים. מוח אינו רק צופה פסיבי אלא ממציא סיפור מחלקי מידע שהוא קולט מהעולם.
מבחינה סגנונית אני חוזרת למציאות הציורית של השטחה- קו, צורה, צבע קומפוזיציה. נשאבת לעבודות של דה קונינג, פולוק, רותקו, וכמובן מאטיס, מונדריאן, סזאן, קנדינסקי ופיקאסו. אמנים שחקרו ושינו את האופנים השונים שבהם אנחנו מסוגלים לחוות אמנות.
בניסיון כושל מראש, אני מנסה להיאחז ב"עובדות יבשות", אני מחלקת את הקנבס לגריד. פיקסלים. משחזרת את התפיסה הטכנולוגית את המציאות שאין עליה עוררין -איך שמצלמה תופסת דימוי. ויחד עם זאת מפרקת את הרצף ההגיוני של הדימויים ע"י שימוש בצבע, וטקסטורה. כאשר כל ריבוע יוצר קומפוזיציה בפני עצמו. מכריחה את הצופה "לראות" שהכל צורות שטוחות. יוצרת בלבול בין מופשט לדימוי ומצביעה על כך שאת אותו דימוי אפשר לפרק באינסוף צורות שונות.
התוצאה הסופית היא ביטוי ויזואלי של חווית הזיכרון. והתמסרות להבנה שאין "אמת" אחת. אין "מציאות" אחת. אותו דימוי משתנה בהכרח ע"י האדם שמביט בו. הבחירה האקראית שלי לפרק דימוי מסויים בצורה מסויימת מבוססת על תבניות שהמח שלי מכיר וסיגל לעצמו מהיום שבו נולדתי ולאורך חיי.
ממליצה על כתביהם של אריק קנדל reductionism in art and brain science: bridging the two cultures.
וארנסט גומבריך- art and illusion: a study in the psychology of pictorial representation.